ארבע שנים בים - ותורן לא קרס, כולו ירוי, אך לא דהה הדגל. למדנו טוב איך להטליא מפרש, ואיך לסתום פרצות ביד ורגל. צי מלכותי בעקבותינו רץ, מולו על מי הרוגע אנו - טרף. אך רב חובל אמר בטון נמרץ: - לא תם הערב, לא תם הערב! יורה עלינו הפריגטה הראשית - כלום לא נראה ברוב עשן ופיח. השבנו אש - על עיוור, בצללית. הכול בוער, נשבר, אבל נצליח! ידענו כבר צרות יותר סבוכות, אך אין כאן רוח, ובבטן דלף, ורב חובל שולח לנו אות: - לא תם הערב, לא תם הערב!
מאות עיניים בנו מביטות, רואות הרבה יותר כיעור מיופי, אבל אותנו לא תזכו לראות כבולים באזיקים לקיר ודופן!
קרב האחרון, והמצב אבוד, יחסי כוחות הם כמו אחד לאלף - אך רב חובל צעק: - להשתלטות! לא תם הערב! לא תם הערב! כל מי שחי, כל מי שלא כנימה - תתכוננו לרגע המכריע! ועכברים שיסתלקו קיבינימט, ולעימות פרוע לא יפריעו! ועכברים חשבו: "הסוף קרב", קפצו לים - להימלט מירי ואנו נצטמדנו לאויב - לא תם הערב, לא תם הערב! בלי למצמץ הצלבנו חרבות, בין תמנונים כדי לא להיקלע עוד, עם קולטים, סכינים ובדמעות עזבנו ספינתנו הטובעת. אך לא, הייתה מוקדמת שמחתם - הרי מרגע זה וללא הרף בצד שלנו יילחם הים, צדק רב החובל - לא תם הערב!
© זאב גייזל + מקסים זאק. תרגום, 2013
© מרק אפלזפט. ביצוע, 2013