"נחשים, נחשים, מכל עבר!" - בן-אדם בהיסטריה צרח. והזעיק נמיות לו לעזר, שיצילו אותו מצרה. ועבדו נמיות בלי משכורת, בלי ימי מחלה וחופשות: מגדולה שבהן עד קטנטונת - השתתפה כל אחת במצוד. במדבר, בהרים, ובדשא נאמר בתדריך מפורט: נחשים ארסיים הם הרשע, להשמיד את כולם כאחד. נא לשבת, עכשיו קטע טרגי, בן-אדם שוב נכנס לתמונה, והכריז: הנמייה התמימה היא מעכשיו מהווה סכנה. הוא הגיע בבוקר עם כלב, ותפס נמייה בידיו. וצרחה נמייה אז בהלם - שחררו, רק מילאתי פקודה! אך זרקו את כולן, בלי שימוע, אל השק, כמו בקטיף פטריות. מוטרפות בגלל יחס גרוע, בנוסף לשברים ופציעות. הן ניסו להבין: "מה חֶטאֵנו? איך נפלנו בפח? מה קרה?" ואמרה נמייה מזדקנת, בעלת הכפה השבורה: "יעזים זללו כרוב בהודו, אנקורים בסין אורז אוכלים, ונמיות כאן בארץ הקודש משמידות נחשים מועילים.
זה קורה לעיתים קרובות ככה, שבני-ברית נעשים אויבים. הסתבר, עם יותר מדי להט נמיות נלחמו בצפעים.
זו הייתה הטעות הפטאלית לצפות לתגמול אנושי. כנראה בני-אדם צריכים רעל, ולכן גם צריכים נחשים". ושוב "נחשים, נחשים, מכל עבר!" - בן-אדם בהיסטריה צרח. והזעיק נמיות לו לעזר, שיצילו אותו מצרה...
© מקסים זאק. תרגום, 2010
מבוסס על תרגומו של זאב גייזל
© מרק אפלזפט. ביצוע, 2013