קבוצה שלנו הייתה צרה
ויום אחד, ארור מן הימים,
אותו אני הבאתי לדירה,
אמרתי: "הוא בסדר, חברים!"
שתה הוא וודקה והיה נחמד,
קיבל אצלנו יחס של אחים,
ולמחר מכר את כל אחד,
טעיתי בו, סלחו לי, חברים!
את המשפט אין כוח לי לזכור,
אחר-כך כלא קר, כמו אדמה,
היה נדמה לי, שהכל שחור,
במיוחד, שאין זו הגזמה.
אני אשמור מעט של כוחותיי, -
הוא משוכנע - מכאן כבר לא חוזרים,
קבר אותנו הוא מוקדם מידי,
טעה הוא, תאמינו, חברים!
תזרח השמש, חשיכה תובס,
וכשיגיע יום התשלומים,
אני אגיד: "הבאתי אותו אז,
תשאירו אותו, חבר'ה, בשבילי!"
|