הוא כבר עשה
במוח לנו חור:
- היא רק שלי, - אמר, שלי ובסטה!
- עזוב, אחי,
אתה שיכור, -
אתה נמאסת, די, חבר, נמאסת!

והוא צעק: - תלכו קיבינימט!
ניקח מונית, ובואי איתי לנסוע!
שיתקתק מונה - לי לא אכפת -
בסוף הדרך נצטרך לפרוע.

טיפוס כזה
גורם לי לתיעוב,
- תעוף מכאן, - אומר, - תחזור אחורה!
והוא ממשיך
עליה שוב...
- תסגור ת'פה, מניוק, תסתום ת'ג'ורה!

ואז הגיעו מים עד נפשי,
ובלי למחוק אותו חיוך נינוח,
אמרתי לו בקול נמוך: - תקשיב,
בסוף הדרך תצטרך לפרוע.

לא מזיזים
לי בכי ותפילות,
בא לי קטטה, בא לי אותו למרוח!
ואז תרצה,
חביבי, או שלא, -
ת'שלם חשבון, ואל ת'זיין ת'מוח!..

חיים זורמים כמו סרט תלת-מימד,
אני מבסוט, אני כמו בקולנוע, -
מונה דופק, אך מה זה כבר אכפת -
בסוף הדרך נצטרך לפרוע.