מכה, מכה, ושוב מכה,
ועוד מתח מכות
בוריס בוטקייב לא חיכה -
הכניס בי אפרקוט

הנה נסגרתי בפינה,
הצלחתי לעזוב
מכה! אני על הרצפה
ולא מרגיש בטוב

חשב לו בוטקייב, שובר הצלעות:
יפים החיים, ויופי - לחיות

עד עשר השופט סופר -
כמו בשיעור חשבון
אני קופץ ורץ מהר
ברגע אחרון

אל תאמינו שלסוף
אני שומר כוחות:
למדתי בבית ספר טוב -
שם לא הלכו מכות

חשב לו בוטקייב, מוחץ לסתות:
יפים החיים, ויופי - לחיות!

שם, ביציע, צועקים:
תכניס לו, לפחדן!
אני נצמד לחבלים -
יותר רגוע כאן

אבל בוטקייב לא חושב,
משיג אותי מיד.
אמרתי לו: אתה עייף,
אולי תנוח קצת?

אך הוא לא הקשיב, רק נשם עמוקות:
יפים החיים, ויופי - לחיות

ממשיך בוטקייב להכות...
האם הוא לא הפנים
שהאגרוף - זה לא קטטות,
זה ספורט של אמיצים

בפעם מאה ואחת
היכה הוא - ונפל
והשופט הרים לי יד
בה לא הכיתי כלל

בוטקייב שכב וחשב שאמנם
יפים החיים - אבל לא לכולם...