שפת הים1 איננה עוד, מאלון אף אין עקבות. הריצפה היא מאלון? מה פתאום?! מביקתה יצאו יחדיו ז'לובים ונוכלים עכשיו, למתים עשו ארון - מאלון.                 הכאב שבלבי - די לך, די, תוגה. זו היתה רק הקדמה - יש גם אגדה. באמת חתול2 יש כאן, מימין - רוקד קנקן, אם משמאל - אז בבדיחות הוא אמן! אך הוא בן-כלבה חכם! כי שרשרת אין כבר שם, הוא החליף אותה ביי"ש - ונרדם.                                                                 גם כן, יעני, בתולה3! לא שמרה כלל על עצמה. בלי משים, פתאום כרסה וילדה. ל"ו הצדיקים הם בבנם לא מכירים: עוד צדיק גדל בסדום - אך יתום!                                                                                                         אין חיות מכושפות4 - לא עופות, לא בהמות, ציידים ירו בהם - בחיות! זאת אומרת, אין זה סוד: שפת הים איננו עוד, כל דברי המשורר - זה שטויות! הכאב שבלבי, - די לך, די, תוגה, אם זאת היתה רק הקדמה - אז אוי לאגדה...
מפואמה של פושקין "רוסלן ולודמילה":
1 אלון ירוק על שפת הים... אל האלון קשורה שרשרת...
2 יומם וליל חתול חכם שם מסתובב כמו בסחרחורת...
3 פלאים יש שם, שדים ביער, בתולת המים היפה...
4 שם בנתיבים קסומים ביער עקבות חיות מכושפות...
 
© רינה גורדון. תרגום, 1990
(ממחזה "ולדימיר ויסוצקי")