לפי חשבון שלנו, לא הרבה שתינו,
כן, בחיי, תגיד סריוג'ה, לא רימינו!
אם לא היו עושים ת'וודקה מנסורת
בקבוק או חמישה - אף בלי סחרחורת!

את השני חיסלנו עוד בתור שבמכולת,
אבל זה סתם היה - משחק של ילדים בסולת,
אחר כך - כבר בפארק עם תרנגולת...
אחר כך? לא זוכר, היתה מפולת.

 
 
כשהניידת באה, מה היה אז?
אז, ליטר לאדם, בבטן כבר תסס...

את השלישי אמנם בכוח לשתייה שידלנו,
סליחה, קרתה טעות, כאן קצת הגזמנו...
ולמה משקפיים לחבר שברנו?
על כך ביין זול נורא כיפרנו...

 
 
 
 

 
 
 
 

עכשיו, תרשו מספר מלים בלי פרוטוקולים.
מה בבית-ספר ממורים אנחנו לומדים? -
שהחיים לבד מענישים שיכורניקים כמונו.
זה מקובל עלינו, נכון, סריוג'ה?

הוא יתפכח ובודאי יגיד:
"מגיע לי, והחיים יתנו לי עונש בעתיד!"
אז תנו לנו לצאת - למה לכם לסבול?
חבל על הטירחה אם החיים ישאו בעול.

רואים אתם - בראש סריוג'ה מהנהן,
קולט הכל, מבין הכל, כן - כן...
ולמה הוא שותק? הוא מתרגש נורא,
מתוך התבהרות ועודף הכרה.

אל תנעלו, תצילו, ילדים בוכים בבית,
עד השכונה שלי צריך לצאת בשייט.
אך, אין דבר, בין כה וכה האוטובוס בורח,
רכבת לא נוסעת, הטקסי - לא לוקח.

נעים, בכל זאת, כאן כבוד לנו נותנים,
תראה - גם מסיעים, תראה - גם מושיבים.
גם יתלוו אלינו איך שנתעורר,
בבקר, טניה, שוב נחגוג ונשתכר.

 
 
אבל, בכל זאת, מה קשה הוא מסענו.
אתה נרדם, סריוג'ה? כן דפוקים חיינו...