חלום טפשי, כמו פרגול - בלי רתמים הלם. נראיתי בו כה מעורפל, אותי הוא לא הלם: שקרן וגם בוגד אני, חנפן מעין כמוהו... אפילו לא שיערתי לי שיש בי כל התוהו.                 רק מתרפס, ולא צועד על מוט שטוח, ורגל לא מחליף, מועד - אפול בטוח. מבעלי-עצמה - חרד, מרשעים - פוחד, ואת עצמי כה מתעב, חלום מלא כאב. זאת הזיה. כי את זעקתי מבעד לחלום שמעתי. אולם היה זה חלומי, לא חלומו של זר - ידעתי. בהקיצי תפסתי הד, נימה מגניחתי, את עפעפי אקרע כעת, אנשום לרווחתי. נתלה חלום על התקרה, והשתטח. חלום מסביר פנים או רע? כולי קודח. אני שוטף את הפנים - היא על גבי רועד. מה בחלום היו שקרים? ומה היתה אמת? אם זאת היתה רק הזיה - אני עוד בר-מזל. אך אם היתה זאת ראיה של תוכן הגורל? חלום - ראי של מציאות? זה לא יכול להיות! אך רק נזכר בו בטעות - מייד מתחיל לרעוד.         ואם קורבן אני פתאום? - אני נרתע מאש. אז אפחר כמו בחלום, אבגוד ואתבייש. אך אם יאמרו: - תשיר יום-יום, תרביץ אותה שנים! רק אז אבין כי זה חלום אשר מסביר פנים.
© רינה גורדון. תרגום, 1990
(ממחזה "ולדימיר ויסוצקי")