שופר קורא: מהר, מהר! -
אצים כולם קדימה.
לב ציידים אינו סוער,
שזור גידי שוורים הוא.
איזה מין עונג אכזרי -
לרצוח שני הברבורים?
והחיצים המריאו...
הקשתים היטב יורים, -
ואלו שני הברבורים
הם רק היום הכירו.
היא חיה תחת החמה
בין כוכבים בתכלת,
לנסוק עד לאותה רמה
לא כל ציפור מסוגלת.
המרא ופרוס כנפיך שם,
אל הכחול עמוק כים,
על ענני רקיע.
ובגבהים כה עצומים,
שרק תפילות ומלאכים
יוכלו שם להבקיע.
אך הוא השיג אותה גם כאן,
מאושרים הם יחד.
עוד לא ידעו כי באותו זמן
שירת ברבור נפצחת.
בלובן כמו שני מלאכים
היו לארץ מהלכים -
הסכנה בפתח!
הציידים בין השיחים
עורבים שאושר אוהבים
יהיה קצר לבטח!
הנה מוחים את הזעה
האחראים לפגע:
המשאלה האחרונה
קוימה - קפא הרגע!
כך בצלילים הנצחיים
בשיא שירת הברבורים -
האושר התפרץ לו:
נפלו לארץ אוהבים
אך ברקיע השביעי
הם נשארו לנצח!
|