במסעדת דרכים - מפות, צבען לבן. תמונות סתמיות מסביב... רב-סרן בודד לצדו של שולחן. "המקום פנוי"? - אני שואל. "שב, חביב. סיגריה?" - "אעשן את שלי, זה בסדר גמור". "אז תשתה! מלצר, עוד כוס, בשבילו: שתה עד הסוף! ותאכל. ברור?! ושתהיה בריא!" - "איך לא!" "אז מה?" - אמר הקצין, קצת שיכור משתייה - "יפה! שותה וודקה כשיש. אבל ראית טנק מקרוב או מכונת-ירייה? הסתערת אל תופת האש? בגזרת סטלינגרד, כרב-סמל, עוד צעיר, מה שראיתי - לא תבין לעולם. ומה שעבר על גופי ונפשי - לא אוכל להעביר, כדי שתחייה כאן כמו בן-אדם!" והוא המשיך ושתה, והחל מקלל, וצעק, עיניו בצלחת: "את חיי בשבילך שחקתי ביום ובליל, ואתה שותה כאן בנחת. לך! לך לחזית - שם תרגיש מה קרה, במקום לשתות לך וודקה ויין..." לבושתי התחפרתי, כבאותה חפירה, בה היה הרב-סרן - רב-סמל עדיין. הוא הלך והשתכר, ואני אחריו; ורק בסוף השיחה העצוב, אמרתי לו: "רב סרן - והוא בטח נעלב - "כבר לא תהיה סגן אלוף!.."
© תמרה אמיתי. תרגום, ?
© יגאל אמיתי. ביצוע, 2015