אני עומד להתפוצץ כמו טי.אן.טי!
נכנס בי רוע ואין בו שום ברכה...
המוזה זה עתה ביקרה אותי.
ככה - ביקרה, ישבה קצת והלכה.
היו לה כמובן סיבות מעל ומעבר,
ואין לי מה להתחנן לרחמים.
תארו לכם, מוזה, בלילה, אצל גבר!
אלוהים יודע מה יגידו אנשים.
אבל יעידו עליי אנשים טובים
אני עצוב ויש לזה סיבה
היא אצל אלטרמן ישבה ימים שלמים
ואצל עגנון גרה לתקופה
אני קפצתי מיד לכתוב, אין זמן לרוגע!
אבל איך אלוהים מושיע ואז משחית!
היא נעלמה, ההשראה נמוגה
ולאה שקל, כנראה בשביל מונית.
כמו חיה בכלוב - אני בבית מסתחרר,
אבל לאזעזל איתה, המוזה כבר נמסה.
היא כבר הלכה למישהו אחר
היא כנראה על האירוח התבאסה...
עוגת שכבות כולה נרות, שאני קניתי,
בדיוק כמוני, גם כן התייבשה.
עם השכנים המנוולים שתיתי
את הוויסקי ששמרתי לפגישה.
הכל עבר, אני מפהק משיעמום.
הלכו השנים, כמו אנשים ברשימות שחורות.
היא נעלמה, בסטייל אנגלי, בלי להגיד מאום.
אבל נשארו ממנה שתי שורות!
הנה שתי השורות! אני גאון, ואין פה שום ספק!
תביאו מיד את הפרחים והברכות!
שמעו והסכיתו, שתי שורות:
"הכניסיני תחת כנפך - והיי לי אם ואחות!"
|