היום, מרוגשים כל חברי קבוצת הפועלים, היום מחולקים מסכות של ארנבונים, של פילים, של שיכורים, עבור נשף השמחה, וכולם ירקדו בגן הזואולוגי. כולם ילבשו את בגדיהם הצבעוניים, יקירתי, אמרי לי, מעט תבונה! היא עונה לי: התלבש, אני מתביישת בך, אתה מתנדנד כמו בובת סמרטוטים! ברוך, גנבתי את שמלתה של נדיה, אני רוצה לדמות לדמותה האמיתית של מרינה ולאדי, אני רוצה לבלות את ימי ראשון הארוכים בראש השיכור שלי בחולצה לבנה. פעמיים לבשתי את מעילי הקצר ובערבי החג הגעתי לפני גן החיות, ובשל מסכת השיכור שנתן לי שארלו, הכריזו ברמה כי הנני מלך לשיכורים. אני משוטט בין הכלובים ולפתע רואה שתי רעיות, שתי מרינה, מחופשות לחיות ובלווית סוסי יאור זעמתי וכעסתי ונופפתי בנס הזהב. עם שחר שלשלתי לכיסי את הפרס של הקבוצה, בנשף המסכות רקדתי בתהלוכת המסכות, בנשף המסכות גילמתי שיכור וסיימתי נטוש בין סוסי היאור.
© אורית קפלן. תרגום, 1990