על קברות אחים לא מעמידים צלבים, שם, אלמנות ויתומים לא בוכים ומתאבלים, להם מישהו מביא זרי פרחים, ואש התמיד מדליקים. פה, קודם, האדמה עמדה על הרגליים, ועכשיו-בלוקים מגרניט כאן נמצאים, פה, אין שום גורלות אישיים, כל הגורלות לאחד יצוקים. ובאש התמיד רואים בעירה של הטנק, בתים הרוסיים הנשרפים, סמולנסק הבוער ושריפתו של הרייכסטאג, ולבבות החיילים הבוערים. אין אלמנות בוכיות על קברות האחים, לכאן מגעים אנשים יותר חזקים, על קברות אחים לא מעמידים צלבים, היתכן שזה עושה את הדברים ליותר קלים?
© גארי גרוזין. תרגום, 2012